welcome

חוסר הודאות בימים האלה של הקורונה רק העצימה את הבלבול וחוסר הביטחון שהרגשתי כבר קודם.  אני לא יודעת  איך להמשיך מכאן. סיימתי שלב בחיים והקורונה תקעה אותי באמצע - וכל האפשרויות פתוחות אבל אני לא מסוגלת להכריע ביניהן. אני לא יודעת מה טוב לי, אני לא ממש יודעת מה אני מרגישה לגבי כל אחת מהאפשרויות.

שחיקה בעבודה נעה על רצף ויש דרגות שונות. שחיקה בכלל ובעבודה בפרט אינה מצב דו קוטבי, כלומר אין מצב שבו אתם שחוקים לגמרי שאתם מאה אחוז מחוברים ומרוצים בעבודה. השחיקה כמו בטבע היא תהליך מתמשך ואיטי לעיתים אף סמוי מין העין. כשהתהליך מגיע לקצה שלו הוא יכול להיות כואב הרסני כמו בסיפור של דרור ולבסוף גם בלתי נמנע. גם הרים נכנעים לשחיקת המים ושחיקת הרוח אך הם לא יכולים לעשות משהו בנדון ואתם כן.

איזה מחיר אני משלם על כך שאני עושה משהו שאני לא בשל  לבצעו? איזה מחיר פיזי ונפשי אני נדרש לשלם ומתי?  כל אחד  מאיתנו התנסה בחוויה של לעשות משהו מוקדם מדי. לפעמים אפילו הצלחנו במשימה, באתגר. מה המחיר שאנו משלמים הבנו מאוחר יותר וגם הבנו  מאוחר יותר כמה לא בשלים ומוכנים היינו אז.  זה גם הסיפור של ילדים הוריים שבעל כורחם נדרשו להפוך הורים להוריהם בטרם עת.

אתה מרגיש שאתה צריך לעשות שינוי בחיים אבל מרגיש תקוע. למה אנו מרגישים תקועים? לכל אחד יש מנגנון אישי למנוע מעצמו לעשות שינוי אמיתי שינוי שיפתח בפניו דרך חדשה. כאן אפרט 5 מנגנונים שתוקעים אותנו ומסבירים למה אנו מרגשים תקועים. ואחשוף בפניך את עקרון אחד שהוא מפתח לפיצוח כל אחת מאותן אסטרטגיות שאנו נוטים לאמץ כדי לתקוע את עצמינו.

תנאים אידאלים עבור מקום לסדנאות
האם קיימים תנאים אידאלים עבור ה – מקום לסדנאות ? על פניו ניראה שהתשובה היא לא. ובכל זאת מה הם תנאים הנדרשים עבור מקום לסדנאות כדי לתת שירות אידאלי למנחה הסדנא?
גודל מתאים
על המקום לסדנא להיות מתאים ככפפה למספר המשתתפים בסדנא. אין לו למקום להיות גדול מדי בו המשתתפים ילכו לאיבוד מחד או ירגישו בודדים מאידך. כשהמקום גדול מידי ישנה תחושה למשתתפים שאין מספיק משתתפים בסדנא, וזה בודאי לא רצוי למנחה. ואין לו למקום להיות קטן מידי שאינו מאפשר לפעול בנחת ובתשומת לב. צפיפות יוצרת אי נוחות, מחנק, ובמקום ליצור אינטימיות היא מהווה איום עבור חלק מהאנשים.

שלושה ביצועים מרגשים של תודה לחיים
Gracias a la Vida
השיר "תודה לחיים" או בשמו המקורי Gracias a la Vida מעורר בי רגש עמוק עד דמעות. זהו שירה האחרון של המשוררת הצ'יליאנית ויולטה פארה לפני שהתאבדה, שהתפרסם בעיקר בזכות ביצועיהן של זמרות המחאה מרסדס סוסה וג'ואן באאז.
שבת אחת, בהשראת פינתו של שמעון פרנס "שיר אחד שני ביצועים", הקשבתי ברצף לביצועים שונים של השיר. לאחר יותר משעה של התרגשות עצרתי כי לא יכולתי להכיל את כל הרגשות שעלו  בי.