PTSD

הבגידה שמקורה בטראומה ייחודה בכך שהיא מערערת את אמות הסיפים מן המסד עד הטפחות, והמתמודד עם פוסט טראומה מתקשה להתאושש ממנה וככל שהוא מתקשה כך היא מעמיקה את אחיזתה בחייו.

אנחנו לא בוחרים מתי ניוולד, איפה נבוא לעולם ולא מי יהיו הורינו. אך לכל אלה ישנה השפעה על מי שאנחנו היום ואיך הגענו לשלב הזה של חיינו.  מה המשמעות של העברה בין דורית השאלה לְמה יש יותר משקל בעיצוב שלנו לסביבה או לתורשה יש זקן ארוך, ואני לא בטוח שישנה תשובה כל כך חד משמעית. למען האמת עם הזמן והתקדמות המדע התמונה רק מסתבכת.

אם הפחד ואימה או חוויה של טראומה השאירו בכם סימנים וצלקות שאתם נושאים עד היום. אם אותם רגעים מגבילים אתכם היום ומצמצמים את צעדיכם. אתם בטח מחפשים דרך מעשית לשינוי המצב אתם מחפשים דרך להשאיר את הטראומה מאחור. ראשית קראו פוסט זה ואילו הקשורים אליו ותוכלו היום להתחיל לעשות משהו קטן עבור עצמיכם.  אם יש לכם צורך ומוטיבציה למשהו מעבר, לפתרון עמוק יותר בדקו את המסלול עין הנץ ומסלול  נווה ומדבר אולי מצאו בהם תשובה.

הפודקאסט 'פוסט טראומה - מסע ריפוי עצמי' הוא סיפורם של אנשים אמיצים. אנשים שיצאו לחצות את המדבר בצעד. אנשים שלקחו את גורלם בידיהם ועלו על דרך ההחלמה. הוא עוקב אחרי התחנות שהם עוברים במסעם מהחלטה לצאת למסע דרך רכישת הכלים ומיומנויות שמאפשרים לגעת בכאב ועד לסיומו של המסע עם תחושת חיים מלאים . איתי אלטשולר, מקים בית יונה ומחלים מהלם קרב, מלווה את גילת פרג ואתכם במסעות לריפוי עצמי מטראומה, דרך הכאב לחיים שמעבר. זו היא דרך שהוא מכיר היטב כמי שדרך בה בעצמו ולווה גם אחרים.

לחיות את היסוד החי מציע גישה אופטימית, אינטגרטיבית, אקולוגית ומעשית לנושאים מטרידים בחיי היומיום של כל אחד מאיתנו נושאים כגון גבולות, טראומה ואובדן.

בית יונה - בית לשיקום וטיפוח החיוניות, נמצא ביישוב אבירים הפסטורלי באווירה קסומה בין נופים ירוקים ומרהיבים. בית יונה נבנה בתשומת לב, לשרת תהליכי שיקום קצרים וארוכים. השקט והטבע העוטפים אותו תומכים ומחזקים תהליכי טיפוח החיוניות מתוך שמחת חיים.

מתי אני אצא למסע ריפוי? או מתי אדם יוצא למסע ריפוי עצמי מפוסט טראומה?
לצערי, אנשים יוצאים למסע ריפוי אמיתי שיש לו סיכוי להצליח רק כשהם עם הגב לקיר, רק כשהם מרגישים שאם הם לא יעשו את זה, החיים שלהם יהיו בלתי נסבלים.
אנשים יוצאים למסע ריפוי אמיתי שהמטרות שהם רוצים להשיג בחיים שהן מאוד מאוד חשובות להם, נבלמות מסיבה כלשהי בעקבות חוויה טראומטית או אירועים טראומטיים שליוו את עברם.

ג'ודית לואיס הרמן בספרה הקנוני 'טראומה והחלמה' קובעת "שלא יבלבלו לכם את המוח החלמה מטראומה היא אפשרית". היא גורסת, למעשה, שהחלמה מפוסט טראומה היא אפשרית, על אף הדעה הרווחת שזו היא מחלה כרונית חשוכת מרפא. תרומה נוספת ומשמעותית, בעיני, של  ג'ודית הרמן הוא ביישור הקו בין הטראומה הנשית שמקורה בתקיפה מינית או\ו גילוי עריות לבין הטראומה הגברית שמקורה במלחמה. הרמן טוענת שטראומה היא טראומה היא טראומה לא משנה מה מקורה הסבל ממנה דומה והחלמה ממנה אפשרית.

ריפוי מפוסט טראומה, וריפוי עצמי מפוסט טראומה במיוחד, אינו יכול להתרחש באופן מלא ועם כיוון של השתפרות ברור ללא ההחלטה "עד כאן!  אני לא בוגד בעצמי יותר." בואו נדבר על נושא של בגידה עצמית  והקשר שלו לפוסט טראומה, ולמה אדם צריך להגיד "אני לא בוגד בעצמי יותר" בשביל להתחיל להתרפא.

הקול הפנימי, הוא הקול האמיתי והאותנטי שלנו וקולו של היקום כולו, זה הקול של היסוד החי שפנימיותו של האדם. הוא הדרך של האדם לפגוש ולהתחבר לכוח החיים שבו לחיוניות שלו ליסוד החי שבו המחבר אותו לעולם כולו.
הוא מגלה את קיומו בתחושות גוף ולא במלים. התחושות גופניות יכולות להופיע באזורים שונים של הגוף. התחושות יכולות להיות נעימות כגון: התרווחות, רוגע, רפיון שרירים נעים, שקט או  תנועה מתונה.  התחושות יכולות להיות גם פחות נעימות כגון: מיחושים, נימול, חום, קור, כאב ועוד.