הלם קרב

הסיפורים של חדווה וישראל שניהם בני הדור השני לניצול השואה השפיעו עלי עמוקות. במקרה או שלא במקרה גם אני בן הדור השני לניצולי השואה. השיחות עם שני האורחים שלי בפודקאסט 'פוסט טראומה - מסע ריפוי עצמי'  השפיעו עלי באופנים שונים: חשתי הזדהות עמוקה איתם וראיתי קווים משותפים בהתמודדות שלנו ובבחירות שלנו בעיקר בבחירה שלנו בחיים.

לחיות את היסוד החי מציע גישה אופטימית, אינטגרטיבית, אקולוגית ומעשית לנושאים מטרידים בחיי היומיום של כל אחד מאיתנו נושאים כגון גבולות, טראומה ואובדן.

ריפוי מפוסט טראומה, וריפוי עצמי מפוסט טראומה במיוחד, אינו יכול להתרחש באופן מלא ועם כיוון של השתפרות ברור ללא ההחלטה "עד כאן!  אני לא בוגד בעצמי יותר." בואו נדבר על נושא של בגידה עצמית  והקשר שלו לפוסט טראומה, ולמה אדם צריך להגיד "אני לא בוגד בעצמי יותר" בשביל להתחיל להתרפא.

אבא שלי הוא הלום קרב
"..אבא שלי הוא הלום קרב מאחת המלחמות , הוא "בחר" לא לטפל בעצמו. על אף הניסיונות שלנו לשמור איתו על קשר, לאחר שהתבגרנו, הכעס שהוא הביא משם, עדיין מנהל את חיינו. אנו האחים משתדלים לשמור על מרחק. זה עצוב שהוא מזדקן לבד אבל הבנו שאנו חייבים לשמור על עצמינו. כל אחד מהאחים נושא את המלחמה של אבא אל תוך חייו בדרכו שלו. אבל כולנו הבנו שאנו לא יכולים להשאיר את הפצע מדמם . כול אחד מאיתנו יצא למסע ריפוי עצמי, כדי לשבור את המעגל, ולא להעביר את כאב המלחמה לילדינו. אני לא בטוחה שהצלחנו אבל אנחנו עדין משתדלים".

מכתב הזדהות השתתפות ואמון בכוח הריפוי העצמי וראיון עם איתי אלטשולר ברדיו מורשת בעקבות האירוע המצער של איציק סעידיאן
לרעי  האמיצים, להיות הלום קרב זה לחוות בגידה, זה לחוש כעס, זה לחוש עלבון, זה להרגיש בושה, זה להיות מנודה, זה להיות בלתי ניראה.