התמודדות עם שחיקה בעבודה

חיוניות ושחיקה (Burnout  ) הם שני צדדים של אותו מטבע. החיים של היום תובעניים במיוחד. העבודה, בראש ובראשונה, דורשת מאיתנו עוד ועוד.  הלחץ בעבודה, המתח, הסטרס ותובענות התפקיד, גובים מאיתנו מחירים פיזיים ונפשיים גבוהים.

כשזיהיתי את הקושי בהתמודדות עם טיפול בהורים מזדקנים כשלי, זו היתה הרגשה מעורבת. מצד אחד זה הגיע וזה לא קל, זיהיתי בתוכי כעס. הם לפעמים מתנהגים ממש כמו ילדים קטנים: מתעקשים לעשות לבד ומתווכחים בניהם על זוטות. כעס אשר כנראה נבע מתסכול לראות את שני הורי המבוגרים, אשר אינם מסוגלים לנהל שיחה רגועה וקשובה מבלי להטיח האשמות ועלבונות אחד כלפי השני.

לא מצליח לקום בבוקר
השעון התפרץ שוב לתוך המקום שלא רציתי לעוזבו. שוב נדרשתי לתלוש עצמי מהמטה לעוד יום עבודה מיותר. גררתי את עצמי לחדר האמבט כדי לשטוף את פני בתקווה להתעורר. כמו בכל יום זה לא ממש עזר, אבל חינוך הוא חינוך. אמא הרגילה אותי שאי אפשר להתחיל יום באמת ללא הרטבת הלחיים וציחצוח השיניים. הרגל שלא איפשר לי לקבל את הקפה למיטה בלי לקום. בחירת הבגדים היתה איטית כמו הכל בבוקר הזה אבל לא בגלל שהיה לי קשה לבחור מה ללבוש פשוט גם היום לא היה לי אכפת מה אני לובש ולא היה לי משנה מה יגידו.

האם ירידת החוסן הרגשי של העובדים בעולם התעסוקה החדש הוא צו גורל?
האם סביבת העבודה החדשה חייבת להיות קרקע פוריה לשחיקת העובדים?
האם ניתן לעצור את התשישות הנפשית של כוח העבודה הצעיר? ואם כן, איך עושים זאת?

שחיקה בעבודה נעה על רצף ויש דרגות שונות. שחיקה בכלל ובעבודה בפרט אינה מצב דו קוטבי, כלומר אין מצב שבו אתם שחוקים לגמרי שאתם מאה אחוז מחוברים ומרוצים בעבודה. השחיקה כמו בטבע היא תהליך מתמשך ואיטי לעיתים אף סמוי מין העין. כשהתהליך מגיע לקצה שלו הוא יכול להיות כואב הרסני כמו בסיפור של דרור ולבסוף גם בלתי נמנע. גם הרים נכנעים לשחיקת המים ושחיקת הרוח אך הם לא יכולים לעשות משהו בנדון ואתם כן.