מלכודת הניהול – שחיקת בכירים – סיפור אישי

 שחיקת בכירים - שחיקה סמויה או דיכאון סמוי

עבור דרור היה זה המונולוג היומי זה תקופה. על פניו היה משהו מפתיע בחד השיח הזה. דרור היה המנהל מוערך במקום עבודתו. כל מי שנפגש איתו התרשם ממעורבותו ונמרצותו בכל מה שמשיק לעולם העבודה, אבל מי שזכה לדקות ספורות של אינטימיות איתו על כוס משקה או סיגריה יכול היה להבחין שדרור לא באמת במיטבו שהוא קורס תחת עומס יתר מדרישות התפקיד. היתה הרגשה ברגעים אלה שהאנרגיה שלו נשאבת באחת. דיכאון סמוי אצל גברים מוכר יכול להתגבש לאחר תהליכי שחיקה ממושכים אשר לא זוכים לטיפול או אפילו התיחסות.

לחץ נפשי מתמשך

היו ימים שהבקרים נראו שונים. הייתי קם לפני השעון ויוצא לאוטו בחיוך חושב על האתגרים שעומדים לפני היום בעבודה. האמת שאני לא ממש מתגעגע לימים האלה - אין לי כוח להתמודדות היומיומית. מהבוקר אני חש לחץ נפשי. אני חולם על האפשרות להיכנס למיטה ולישון עוד עוד ועוד. רק לישון ולא לחשוב. אבל לצערי אני לא מגיע למיטה לפני חצות. וכל אותן שעות אני לא מצליח להניח לעבודה והיא לא מצליחה להניח לי. הקונפליקט בין הצרכים שלי לדרישות התפקיד נראה לי בלתי פתיר.

הדרישות בעבודה קורעות אותי לגזרים. אולי דווקא בגלל הקונפליקט אני שחוק יותר. ככול שאני חושב על כך יותר אני אוהב את עצמי בעבודה פחות ופחות. אני לא גאה בעצמי כשאני מתפרץ על העובדים בשביל דבר של מה בכך, כן אני יודע שהרבה פעמים אני כועס על שטויות אבל אני לא ממש שולט בכך אני לא עומד בלחץ. הייתי שמח אם הייתי מוצא דרכים אחרות להתמודדות עם המתח המתמשך שאני חש. אחרי שזה קורה בא לי להתנדף, בא לי להיעלם. אבל אני בכל זאת נישאר אולי כי אני המנהל ואולי כי אני תוצר מוצלח של החינוך שלי. אבא ואמא נתנו לי שם עם הבטחה שם מחייב, דרור, אך נכון להיום חיי הם הבטחה שלא קוימה.

יש א.נשים שעובדים בעבודה שוחקת ויש א.נשים שנשחקים בעבודה.

הימנעות ובידוד חברתי

בעבודה הקולגות והכפופים נמנעו מליצור מגע עם דרור. הוא היה מרוחק, היתה תחושה שעוטפת אותו סוג מסוים של עמימות שהכל לא ממש נוגע בו, ואז לפתע הוא היה מתפרץ על שטויות. הם, העובדים, זכרו לו ימים אחרים ובכל זאת חוסר הסבלנות שלו והתפרצויות הזעם היו להם לזרא. כולם הבחינו שדרור שחוק, הם קיוו שהוא ימצא את דרך להתמודד עם השחיקה. כולם נהנו מהשגשוג העסקי של חברה בניהולו של דרור. אבל הבינו שאם דרור ימשיך כך זה רק עניין של זמן עד שיתחילו לראות את השחיקה גם במאזן החברה. ובכל זאת הם חששו להפנות את תשומת ליבו לנושא מה עוד שלא ידעו איך אפשר להתמודד עם השחיקה.

הבידוד החברתי מתבטא בשחיקת בכירים מוגברת של חוסר היכולת שלהם לחשוף ולדבר על הקושי והמצוקה הרגשית שבהם הן נמצאים.

מתבייש לשאול מתבייש להודות

אני מרגיש שכולם הולכים סביבי על ביצים. אני לא כל כך טפש ולא כל כך אטום אני חש כמי שמחליק במדרון ולא מצליח לעצור. מילא אם זה היה נוגע רק לי הייתי משלים עם זה. אבל אני מודע לכך שהחלקתי במדרון תגרור את כולם אחרי. אני לא יכול להרשות לעצמי את זה. אני מרגיש שיש לי כוח לשנות את הכיוון, שיש לי כוח להתמודד עם השחיקה אבל לא ידוע איפה למצוא אותו ואיך להתחיל. אני לא יודע מה היא דרך הנכונה עבורי להתמודדות. האמת שאני מתבייש לשאול. אני מתבייש להודות שאני בקרשים.

לסיכום 

שחיקת בכירים היא תופעה נפוצה הרבה יותר ממה שאנו נוטים לדמיין. אך כתופעות דומות היא נסתרת מהעין  ובעלת יחסי ציבור גרועים. אולי בעתיד תופעה זו תשתנה.