טראומה פוסט טראומה ואיטיות מה הקשר ביניהם ?
אם הפחד ואימה או חוויה של טראומה השאירו בכם סימנים וצלקות שאתם נושאים עד היום. אם אותם רגעים מגבילים אתכם היום ומצמצמים את צעדיכם. אתם בטח מחפשים דרך מעשית לשינוי המצב אתם מחפשים דרך להשאיר את הטראומה מאחור. ראשית קראו פוסט זה ואילו הקשורים אליו ותוכלו היום להתחיל לעשות משהו קטן עבור עצמיכם. אם יש לכם צורך ומוטיבציה למשהו מעבר, לפתרון עמוק יותר בדקו את לחצות את המדבר בצעד מסע ריפוי עצמי מפוסט טראומה ואולי שם תמצאו את מבוקשכם.
מה זאת אימה?
בלב הטראומה שוכנה האימה. אימה היא חוויה של פחד גדול מדי הגורמת לגוף להיכנס למצב של שיתוק וקיפאון; השרירים נדרכים עד כדי התקשות, האוויר נתקע בגוף, הנשימה נעצרת ולעומת זאת הלב פועם במהירות ובעוצמה של שור מתפרע. המתח שנוצר בין התנהגות הלב, המעידה על מאמץ פיזי עילאי, לבין חוסר התנועה השרירי מפיץ בגוף תחושה של חוסר אונים וכשל מערכת. האדם מרגיש שאבדו לו הכלים לגונן על עצמו, ולהבטיח את קיומו.
לעיתים האימה מסתיימת במהירות ומתחלפת בפחד המאפשר פעולה, ולעיתים ההתעוררות היא איטית וממושכת.
תופעה דומה מוכרת אצל בעלי חיים החוצים את הכביש המופתעים ע"י פנסי מכונית; לרגע הם קופאים, לעיתים
הרגע הזה הוא ארוך מדי והמכונית מתנגשת בהם והורגת אותם, לעיתים הרגע הזה קצר כהרף עין ומסתיים מהר, כשמנגנון ההגנה מתעורר, והם נמלטים על נפשם. חווית האימה משאירה חותם עמוק ברוח האדם, בנפשו ובגופו.
כשל מערכתי
מערכת יחסי האמון המערכתיים שלו מתערערים. הכשל המערכתי למול האימה זורע באדם את הספק ביכולתו להגן על עצמו ולהבטיח את קיומו. האימה זורעת את הספק, שהגוף אכן יוכל לנצל את משאביו בעת הצורך.
לעיתים הפגיעה ביחסי האמון מתרחבת ומתפשטת אל תחומים רבים, שכלל לא היו קשורים למקור הפגיעה באמון. לדוגמה פגיעה באמון ביכולתו של הגוף להגיב למצבי סכנה: לברוח או לתקוף, יכולה להתרחב לחוסר אמון ביכולתו של הגוף להודיע מהימנה על רעב או צמא.
חוסר האמון מתבטא בהטלת ספק, בכך שהגוף יודע מה הוא צריך. דין צורך זה כצרכים אחרים: שינה, יציאות ועוד. משבר האמון לא נעצר רק בצרכי הגוף הוא יכול להתרחב לתחום של צרכי הנפש כגון, מגע, חום, אהבה ותשומת לב. העדר האמון צף ועולה במהלך החיים שלאחר חווית האימה, ההתכחשות לדרישה למימוש צורך זה או אחר משפיעה על התפקוד.
כל התכחשות מעצימה את אי האמון. בצורה זו נוצר ומתרחב הנתק בין הגוף והנפש; במילים אחרות ביני לבין גופי, ביני לבין עצמי.
לצאת מהחושך אל האור
מטראומה לפוסט טראומה
האימה היא לב החוויה הטראומתית. במהלך חוויה טראומתית אדם חווה רגעי אימה. רגעים קצרים או ארוכים שבו גופו לוקה בשיתוק. כפי שנאמר השיתוק הזה מותיר את חותמו בגוף. אם הזמן הזיכרון השיתוקי הקפאוני מתפוגג והתנועה חוזרת אל הגוף. המערכת משיבה לעצמה את החיוניות באופן עצמאי וספונטני. לעיתים הזכרון השיתוקי – איי הקיפאון בגוף לא מתפוגגים בטבעיות. לפעמים חווית השיתוק אף מתרחבת בגוף כמו בנפש. התפשטות השיתוק שמקורו באימה הטראומטית הופכת את החוויה הטראומתית להפרעה פוסט טראומתית. ההפרעה הפוסט טראומתית היא ביטוי של חוסר היכולת של האדם – גוף נפש ורוח -להתאושש בטבעיות ובספונטניות מהצלקות שהאימה הותירה בו.
כוחן של האיטיות והרכות בטיפול בפוסט טראומה
איך אפשר להניע נקודות שנתקעו בזמן? איך אפשר להפשיר את רגעי הקפאון שנוצרו ברגעי האימה? התשובה לכך מפתיעה בפשטותה התשובה היא ליצור תנועה איטית ועדינה. תנועה פיזית ממש. התנועה הפיזית האיטית מיצרת מרחב ביטחון ורווחה פיזית נפשית ורוחנית. הרווחה הזו נוצרת מכיוון שהגוף מפרש את האיטיות כמצב של שליטה ובטחון, כתקופה של שלום ומשחרר במעט את מנגנוני ההגנה ההשרדותיים שלו. התנועה הפיזית האיטית גורמת לתנועה מצד אחד והתרחבות פיזיולוגית מצד שני. שניהם כאחד ע"י השראה והידהוד גורמים לתנועה עדינה של מרחבי השיתוק והפשרה של נקודות הקפאון שנוצרו בעקבות חווית האימה. התנועה העדינה והרכה הזו מערסלת את הגוף והנפש הפגועים, את האדם הפוסט טראומתי, ומתחילה להחזיר חיים למקום שבו החיים עצרו מלכת. התנועה העדינה והרכה מאפשרת ליסוד החי ( כוח הריפוי העצמי) להכנס למרחב שנוצר ולהפעיל את יכולות הריפוי העצמית שלנו. התנועה האיטית היא אחד המפתחות בהם משתמשת שיטת אלטשולר להפעלת תהליך ריפוי עצמי מפוסט טראומה. לשם כך היא נעזרת בעקרונות האיטיות והנצחון ברכות ובסט הכלים של תנועה מתבוננת.
אם אתם רוצים ללמוד להאט הצטרפו ל'סוד האיטיות' קורס קצר וממוקד המנחה איך לשלב האטה בחיים באיטיות ובעדינות .
אם אתם רוצים להניע את רגעי אימה בחייכם, לפנות מקום ליסוד החי שלכם לעשות את עבודתו מצאו זמן להשתתף בתוכנית ל'חצות את המדבר בצעד' שתוליך אתכם עקב בצד אגודל בתהליך ריפוי עצמי מלא ושלם.
טבע תראפיה לחדש את החיוניות
זאת הזדמנות נהדרת בשבילי להודות לך, עבר זמן רב מאז הפגישות שלי איתך, למעשה באותה תקופה רק התחלתי תהליך של הקשבה, התבוננות פנימית ועבודה עם עצמי, כל אותם דברים שקיבלתי ממך נוגעים בכל תחומי החיים שלי וזה ממש נפלא.
עבורי, העבודה בנושא הגבולות נגעה בי במיוחד ואני מיישמת אותה ביום יום. במידה כזאת או אחרת, היום אני מסוגלת לשים גבול לאנשים שבעבר היו נכנסים אצלי לראש ולנשמה מחליטים וקובעים בשבילי כל דבר בחיים הפרטיים שלי, כמובן, מפני שאני הייתי בלי גבולות נתתי לדברים להכנס ולהשפיע על חיי.
עכשיו אני יודעת שיש לי אפשרות בחירה, אני מצאתי בתוכי את הכח והיכולת לעשות את הכל על-פי הרצונות והמחשבה שלי, היכן ומתי שמתאים לי.
דוגמא אחת מני רבות : אני עונה לטלפון, ומעברו השני נשמע קולו, הכל כך מוכר אומר: "אני רוצה לבוא אלייך עכשיו עם הילד כדי שנדבר ביחד שלושתנו והוא יבין שאנחנו חושבים אותו הדבר לגביו, וכך גם לגבי העונש שנתתי לו". אני עונה: אתה לא יכול לבוא אליי עכשיו, אפשר להפגש מחר בבוקר במקום כלשהו! לאחר שתיקה קצרה הוא אומר: טוב, אני אנסה לדבר איתו ואעדכן אותך בהמשך.
במקרה הנ"ל אני מרגישה ששמתי קודם כל את הגבול שלי ובכך, למעשה, גם את הגבול שלו. כפי שכבר אמרתי קודם, ישנם דוגמאות רבות נוספות ולא רק בנושאים הקשורים לאקס, לפרידה ולגרושין.
אני שמה גבולות ביחסים עם ילדיי, עם בן זוגי, עם קרוביי, עם מעגלים יותר רחבים של אנשים המעורבים בחיי, כמו גם כל דבר הנקרה בדרכי.
בעזרתך נתנה לי האפשרות לחוות את חיי באופן ער, מודע, בהתבוננות ובהקשבה לעצמי ולסביבה בכך להיות יותר שמחה ושלווה.
תודה על ההזדמנות שנתת לי.
בברכה, ר.