טיפול בהורים מזדקנים – שחיקת בני 50+ – חיזוק מעגלי התמיכה

חכי עוד רגע - התפתחות אישית שלי

מצד שני, דווקא עכשיו, כשהילדים שלי כבר יצאו מהבית. ממש מתעורר בי הרצון ללמוד משהו חדש.  מרגישה שרוצה ויכולה לחשוב על לעשות שינויים בחיים, בעבודה. מתפתחת בי ההרגשה שאני רוצה להמשיך בתוכניותיי ממש כעת ולא לחכות.  אבל הבנתי כי הרצון ללמוד, להעשיר את עצמי בכיוונים חדשים, יצטרך לחכות לימים אחרים. ימים שבהם מעגל התמיכה בהורי יורחב ואז יהיה לי יותר פנאי. שני המצבים גרמו לי לתסכול ולכעס וגם להבנה שעלי לראות את הדברים מזווית שונה.

מעגלי תמיכה – לא רק אני בסיפור הזה

 מלכוד דור הסנדוויץ' בני ה50+

לא אחת, נדמה לנו כי רק אנחנו מתמודדים עם טיפול בהורים מתבגרים. כן שמענו על חברה רחוקה, על השכן ממול ועל אביו, זה אף פעם לא כמו בני הדור הרביעי שלנו. הייתה תחושה שהקושי שנחת עלינו הוא בלתי ניתן להקלה. עד שהבנו כולנו אחי, אחיותי,  אני ובן זוגי, שיש מסביבנו עוד הרבה אנשים שנמצאים במקום המורכב זה של טיפול בהורים מזדקנים

טיפול בהורים מתבגרים ים של עשייה והדחקת הרגשות

בשיחה עם חברה למשרד - אביגיל,  היא התענינה ושאלה שאלות על טיפול בהורי המתבגרים. שיתפתי אותה במצבם ויחד עם זאת תיארתי מה החלק שלי, מה אני עושה על מנת לתמוך בהורי המזדקנים.  תיאורי היו מפורטים וממוקדים במעשים, מבלי לעצור ולראות מה הן התחושות שלי ומה אני מרגישה. בלי לבחון אילו רגשות עולים בי. לכשעצרתי לרגע, הרגשתי פתאום שאני משתפת במשהו פרטי ואפילו אינטימי מידי.  במקור קיוויתי שבעזרת הכניסה לפרטים  אקבל מעט פרופורציות על המצב באופן קצת יותר מרוחק ועינייני.

אביגיל הקשיבה רוב קשב ורמזה שהיא צעירה ממני והוריה רק בני השמונים, אבל מתחילים להראות קשיים בטיפול בעצמם. שאלתי אם היא מבקרת את הוריה ואיך הם תופסים על מצבם. היא חשבה והוסיפה שאימה  טוענת שהכול כרגיל. אמה התעקשה שהבעיה היא רק עם אבא. פה ושם בורח לו פיפי הוא מתעייף יותר בטיולי הבוקר. רק רוצה להיות בבית ולצפות בטלוויזיה.

האם האחים הם מעגל תמיכה  אמיתי?

אביגיל דיברה מעט בחופזה כעוסה במעט, וסיפרה שהחליטה כי כדאי ללכת עם אבא לרופא ולראות מה ניתן לעשות, ואולי אף יהיה צורך בבדיקות. היא ניסתה לשתף את אחיה כדי להרגיש ביחד ולא לקחת את כל האחריות על כתפיה בלבד. היא הזכירה, כלאחר יד שיש לה, אחות גדולה ממנה, עורכת דין ואח קטן ממנה שחזר בתשובה לא מזמן.

כבד את אביך ואימך – זוויות שונות לגבי טיפול בהורים מזדקנים

כאשר שיתפה את אחיה ואחותה במצב ההורים, התגובות היו שונות, כל אחד מהם הביע את עמדתו לפי השקפת עולמו. התגובות הקוטביות היו ממש מאכזבות. חברתי חשה חסרת אונים.  היא כשלעצמה חשבה שדרך ראויה לעזור להורים מתוך התחשבות ברצונם הוא  להתייעץ עם רופא המשפחה המוכר והחביב. היא חשה צורך לקחת חלק בביקור, כדי לשאול עוד שאלות ולתאר את המצב מנקודת מבטה.

לעומתה האחות הבכירה הודיעה שהיא עסוקה עד צוואר ואין לה פנאי.   היא גרסה שרצוי לקחת את אביהם דוקא לבדיקה פרטית והיא כבר תשלם, כמובן.

האח הצעיר, לעומת זאת, אמר כי אל להם להתרגש, זו דרכו של הטבע,  והציע שלא לעשות בינתיים דבר. הוא העדיף לחכות עד אשר יתייעץ עם הרב לגבי התהליך ולבחון מה לעשות ואילו בדיקות מומלצות.

חברתי ניצבה בפני שוקת שבורה. לאחר דקות שיחה נוספות הגענו למסקנה אביגיל ואני, שהדבר הנכון לעשות כעת הוא לשתף את ההורים בדעותיהם של כל אחד מן האחים. ואז יחדיו לקבל החלטה. בכל זאת ההורים עדיין ריבוניים על גופם ורצונם.

לעצור את השחיקה לתמוך ולהיתמך

מאותו יום, אביגיל ואני החלטנו על תכנית "חיבוק הדדי". שיתפנו האחת את השנייה בדרכי הפעולה בטיפול בהורים המזדקנים. התחלנו לצאת להליכות משותפות בערבים, עם בני הזוג ובלעדיהם. קבענו יום בשבוע בו כל אחת עושה משהו למען עצמה ולמחרת בהפסקת צהריים אנו משתפות.

הפכנו למעין מעגל תמיכה האחת לרעותה שיש להגדילו וכך אמנם כך עשינו. פנינו אל הרווחה על מנת להיפגש עם עובדים סוציאליים. קראנו מאמרים מעניינים שמצאנו , בכל מיני תחומים ולאו דווקא רק על טיפול בהורים מתבגרים. כתוצאה מכך הרגשנו כי אנו פועלות עוצרות את השחיקה ומתמלאות חיוניות, ולא עסוקות רק בחולי או בקושי בהתמודדות אל מול מצבם של ההורים.

*** בני הדור הרביעי בני 75 ומעלה