מסע של חיוניות דרכו של החוקר
לזמן זמן משלו ולגעגוע גם. הכאב לעיתים מתעמעם כשנפרדים מאדם קרוב מאוד או מאבדים אותו בחטף אבל הגעגוע לובש צורה ומחליף צורה. לפעמים הלב נסחט ולפעמים מתרחב יש שחשים את הגעגוע בגוף כסוג של כאב או קמילה ויש הפוגשים בו אי שם בגוף כערפל של בוקר. אחרים מרגישים געגוע כהתרחבות והתמלאות באהבה אין קץ המציפה את הגוף. אני מביא כאן מילים שנשאתי לזכרו בכנס באוניברסיטה העברית בהר הצופים (20 לינואר 2020). דברים המספרים על אבא על מעלותיו וכשרונו. אך גם מספרים ולו ברמז על מהותו של עקרון העץ שניתן לתמצתו במילים כל הטוב שבנו נובע מהשורשים שלנו, יונק ממה שקיבלנו ומשפיע על מה שנעביר. ובלשון החכמים 'דע מאין באת ולאן אתה הולך…' ( אבות ג' א)חיוניות עשירה היא היכולת להיפגש עם מגוון רחב של רגשות
כמעט בכל יום אני עובר מסע של תחושות ושל רגשות בגוף, בלב וברוח בגעגועי לאבי. מסעי שלי דומה במידת מה למסעו של אבא בעולם הרוח של המחקר. מסע שכולל בחובו את כל מאפייני החיוניות שאפשר לסכמם במילים אני לומד אני חיוני.
להתפתח ולצמוח לאורו של מרדכי אלטשולר- חוקר של אמת
אתם בטח עייפים אחרי ערב מלא חום הוקרה ועניין ואני התכבדתי לסכמו. אשתדל לקצר אף כי הפיתוי להסחף במילים לפני קהל מכובד וסקרן זה מפתה ביותר. בראשונה ובראשונה אני מודה למארגנים . אני אסיר תודה לכל הדוברים אשר טרחו והכינו ברצון לשתף אותנו בחוכמתם ובידע הנרחב שלהם אודות אבא ומושאי מחקרו .אך מעל הכל אני רוצה להודות לאמא דר יונה אלטשולר היושבת פה שבלעדיה לא היה אבא הופך למי שהיה.
אין ספק שהדמות של אבי מרדכי אלטשולר כאדם וכחוקר עיצבה אותי והשפיעה עלי בדרכים רבות שאת חלקן אני עדין איני מבין, שלחלק אחר אינני מודע. בכל זאת אנסה כאן היום לציין ולתאר את ההשפעות שלו עלי ועל החיוניות שלי, כפי שאני מבין אותן ואתמקד במיוחד בדמותו המעצבת דמות של מדען, של חוקר החותר אל האמת כפי שהוא הבין אותה.
יושבים כאן חוקרים רבים וחלקם בעלי שם ונסיון וכולם עד אחד יכולים להעיד מנסיונם האישי שלא די בכישרון וביצירתיות או וירטואוזיות לשונית כדי להפוך לחוקר מעמיק, רציני, חדשן ופורה כפי שהיה אבא. כישרון, יצירתיות, יכולות וירטואוזיות הן מתנות הניתנות לאדם ולצידן נידרשות תכונות נוספות שבלעדיהן לא יהפוך חוקר מקצועי לחוקר של אמת. אך במסגרת הזמן אדבר על קומץ מהן.
סקרנות היא דגל החיוניות
אבא סקרן מדהים היה בכל מה שנוגע לתחומי המחקר שלו. אי אפשר לחלוש על תחומי ידע רבים כל כך במרחב יהודי ברית המועצות בלי תכונה זו. דוגמא אחת מיני רבות מתבטאת במסעו בין הקוטב של היהודי קווקז והקוטב האחר של התיאטרון האידי בכיכובו של שלמה מיכולס. הסקרנות הזו היא ככוכב מאיר, המאיר את דרכי. כמעשה יומיום אני נע בסקרנות אין קץ בין קטבים, סקרנות שאפשר להמשילה אך ורק לאהבה, בין ציור ושירה לבין טכנולוגיה ומחשבים, בין ליווי נשים וגברים שנפשם נחבלה לבין הובלת צוללים במעמקי הים. האם סקרנות עוברת בירושה אני בספק. אבל האם היא מאירה ומעוררת השראה אני בטוח.
צעידה בשדות לא חרושים.
בשבעה לאחר הפרידה מאבא שוחחתי עם פרופסור סרג'ו דלה-פרגולה והוא סיפר, אינני בטוח שאני מצטט במדויק "מרדכי בכל נושא שנגע הוא ייסד תחום חדש של מחקר" וכדמוגרף הוא ציין את מחקר פורץ הדרך "הקיבוץ היהודי בברית-המועצות בימינו: ניתוח סוציו-דמוגרפי". כדי לצעוד בשדות לא חרושים נדרש אומץ אולי קצת חוצפה, בטחון עצי ומידה מסויימת של דעתנות ובכל אלה אבא ניחן. ואני כמחזיק אחריו צעדתי וצועד עדיין בשדות טרשים בפיתוח שיטת אלטשולר לטיפוח החיוניות ובהקמת בית יונה משכנה של האקדמיה לחיוניות. ברגעי המשבר והעייפות במסע מרתק ומתיש זה אני רואה עצמי כמו אבא מחציף פנים מרים קול, מדבר במעט ביטחון מופרז אולי כדי לזכות לקצת עידוד עצמי.
קפדנות, התמדה והרבה עבודה סיזיפית וקשה
לסיום, מי מהיושבים פה שזכה להוציא ספר לאור וספר אקדמי במיוחד יודע שנגמרת כתיבת הספר מתחילה העבודה האמיתית. עבודה שאין בה טיפת זוהר: הגהות ועוד הגהות ועוד הגהות. בדיקת ההערות ובדיקת המקורות שוב ושוב שחס וחלילה לא תיפול כל טעות. ואבא היה נוהג לומר אני לא מבין מדוע אני מתעקש הרי בכל מקרה אף אחד לא יקרא את הספר ובטח לא יבדוק את ההערות ובכל זאת היה ממשיך אל תוך הלילה חוזר וחוזר. ולא ספר אחד יצא תחת ידיו וגם לא שניים ובכל אחד הסיפור חזר שוב ושוב. ובמאמרים, כמאה במספר, הסיפור היה דומה. ואני שהוצאתי כמה ספרים (לא מדעיים כמובן) וציירתי כמה ציורים לא הצלחתי להגיע למדרגת הנחישות ההתמדה והרצינות של אבא היקר ותמיד אני מתרץ לעצמי שהנוקדנות המלומדות היא הצד השני של מטבע החיוניות ואני הרי בחרתי צד. אבל בתוך ליבי אני יודע שזהו תרוץ.
ועל הכל הכול, שלא תמיד ידעתי להעריך בזמן אני מודה . .תודה אבא, מרדכי אלטשולר חוקר של אמת- מנוע של חיוניות.
